משה, בנם הבכור של לאה ויצחק וייסמן, נולד בהונגריה בשנת 1921.
בית וייסמן היה דתי מאוד, ואביו למד כל היום בזמן שאמו דאגה לפרנסת המשפחה.
היא עבדה בחנות למוצרי טקסטיל שהייתה בבעלות המשפחה. בכפר שבו הם גרו, היו כ- 100 משפחות יהודיות. יחסי השכנות עם הגויים היו תקינים, ואף שכנם כיבד גם את אמונתם, וגם כיבד אותם בביתו רק בשתייה בבקבוקים סגורים.
בביתם הייתה משרתת גויה שדאגה גם לגידול הילדים וגם לבישול וניקיון. היא הקפידה מאוד על כשרות  ואף לימדה את משה הקטן לומר "מודה אני". אמו בישלה רק בימי שישי אוכל לשבת, שכלל תמיד טשולנט.

הם עלו יחד לארץ בשנת 1948 ישר לכפר פינס. שם הם התחתנו ושם נולדה בתם הבכורה, ציפורה. בכפר פינס משה עבד בפרדסים של התושבים ולאה עבדה במשק בית אצל הרבנית.
כאשר שמואל אונגר חיפש בחורים לעבודה לבניית טרסות, הוא גייס את משה לעבודה. וכך הם הגיעו לחוות השומר ב-1949 והתקבלו כחברים. לאחר שירדו לשדה אילן נולדה יעל, ובשנת 1953 נולד יצחק.
למשה ולאה הייתה רפת גדולה לפרות ועגלים. משה עבד גם בעבודות חוץ. בבוקר הוא היה חולב את הפרות לפני יציאתו לעבודה, ובערב היה חולב בעזרת לאה. בין שאר העיסוקים של משה, הוא הכין את ילדי המושב לקריאה בתורה בבר המצווה, ולימד גם חלק מילדי האזור. הוא שימש כחזן בבית הכנסת  ובבית הקברות.