כל חבר קיבל מספר מצומצם של פרות ופרדה אחת בשיתוף עם חבר נוסף. שמעון ומשה פולטהיים היו שותפים בפרדה ובעגלה, זכור לשניהם חורף 1952, אז היה שלג כבד, כבישים לא היו והם היו אמורים לקבל אפרוחים אך המשאית לא יכלה לרדת למושב ולכן הם לקחו שמיכות מהבית עם הפרדה והעגלה וחיכו שעות בכביש הראשי למשאית האפרוחים.
בשנות הצנע עד אשר נולדו הילדים רות חלקה את הריבה מהחלוקה לילדי השכנים. כל השנים ששמעון עבד בחוץ ניהלה רות את המשק נוסף על עול הבית. לילה אחד בזמן שהדליקה את האומנת (תנור לחימום האפרוחים) בלול התרנגולות נרדמה לידו ומוטי פלישמן נעל אותה בחוץ.
כיוון שהייתה אישה משכילה היה ביתה תמיד פתוח לילדים שנזקקו לעזרה בלימודים וגם בבית הספר החליפה את המורה לאנגלית בשעת הצורך. רות היתה אישה צנועה ולא נזקקה למכונת כביסה או לבגדים חדשים. אבל ספרים היו בשפע בבית ובעיקר בעברית.
שמעון ורות הקפידו לדבר עם ילדים רק בעברית מתוך חלוציות וציוניות.
אחותו של שמעון, גרדה הירש, הגיעה ארצה יחד עם בעלה פריד ובנה חיים וגם הם השתכנו באותה הדירה ובשנת 1951 ילדה תאומים אילה שתחי' וגד נפתלי ז"ל שנפטר בגיל 3 חודשים, והם כזכור גרו בדירת שני חדרים. רק בשנת 1953, כאשר בתם השניה, רחל נולדה, הוסיפו לבית מטבח, שירותים, מקלחת והול - ששימש כחדר מגורים וכפינת אוכל.
בשנת 1956 נולד זאבי ובשנת 1960, נולדה הבת הקטנה לאה. בשנים אלו המקרר עבד על קרח, לאחר מכן על נפט ורק בשנת 1960, כאשר חוברה שדה - אילן לרשת החשמל קנו מקרר חשמלי.
בשנים הראשונות עבד שמעון גם בחקלאות וגם בהדרכה חקלאית בכרם בן - זמרה. לאחר מכן עבד בתור מנהל חשבונות בתנובה טבריה, לעבודה זו התקבל לאחר בחינה של חשבון פשוט. כדי להגיע לעבודה נאלץ לקנות רכב, וכדי להחזיק בו הוביל עופות לתנובה בטנדר שקנה בדרך לעבודה, והחזיר כלובים ריקים בתום יום העבודה בתנובה. רק אז התפנה לעבודה הנוספת במשק שלו. כמובן שרות עזרה רבות במשק, הן ברפת והן בלולים.
בשנות ה - 60 עזב שמעון את תנובה כי הסניף נסגר ועבר לעבוד בחנות לרהיטים, אחר כך בחוות השומר ובהודיות ובכפר יחזקאל תמיד בהנהלת חשבונות.
רק קרוב לגיל 80 יצא לפנסיה ומאז ישב בשלוחות עם אשתו השנייה רות (כץ), ולמד יומיים בשבוע לימודי קודש, אך עדין קשור מאד לשדה אילן.
רות במשך כל חייה בארץ ישראל עבדה קשה אך שלוות הנפש שלה והסבלנות הרבה אל ילדיה ואל הזולת זכורה עד היום במושב. גם ההשכלה הרבה שלה הייתה נכס למושב, כאשר הייתה חסרה מורה לאנגלית מלאה רות את מקומה. אך יותר מכל הייתה רות ידועה בצניעותה ובהסתפקותה במועט.
רות, בת אהרון ומרתה, נפטרה בפתאומיות בשנת 1975 כאשר הייתה בת 55.
שמעון יהודה הכהן חזר בסוף ימיו לגור במושב, נפטר ב-ב' אדר תשס"ו, לאחר מחלה קשה וניקבר בו לצידה של רות.
אילה נשואה ליעקב זאבי, גרה בקרית שמואל ואמא לארבעה בנים.
רחל נשואה ליונתן די-טור, גרה בשדה אילן ואמא לחמישה בנים.
זאבי נשוי לרבקה קאופמן, גר בשדה אילן ואבא לשלש בנות.
לאה נשואה ליהודה בוקובסקי, גרה בקרית שמונה ואמא לחמש בנות.
ערכה וכתבה רחל די-טור. 7/99 ותוספות מאוחרת 12.05.08
