תולדות המושב סיפורו של "מצפה הגליל", גרעין אשר הוקם על ידי ה"פועל המזרחי" בשנת 1939, מתחיל בזוג עולים, ציפורה ויצחק צוריאל, אשר עלו מהולנד אל ארץ ישראל בשנת 1939 במסגרת תנועת "דת וארץ" לאחר שעברו הכשרה של כארבע וחצי שנים באמסטרדם. כבר באמסטרדם שמעו על ה"זורעים", קבוצת חלוצים שאת חלקם הכירו עוד בימיהם בהולנד, ובהגיעם לארץ החלו להתכתב עמם על מנת להצטרף אליהם. ה"זורעים" בתחילה סרבו בטענה, כי עליהם להכיר את הארץ בטרם יצטרפו. בינתיים הגיעו בני הזוג לעיר נתניה, שם התפרנסו מפתקאות:  "עבדת אצל פרדסן ולפרדסן הייתה גם מכולת, לא קיבלת כסף, קיבלת פיתקאות למכולת שלו. ועם הפתקאות יכולת גם ללכת לחנות רהיטים...". לאחר מכן, עברו אל הכפר "ידידיה" (באזור עמק חפר), שם לאחר זמן קצר קיבלו הודעה מה"זורעים": "אנחנו עולים על הקרקע, בואו!" בני הזוג, עלו צפונה, והצטרפו ל"זורעים" אשר החלו כבר להתיישב ב"סרג'ון" (בין טבריה עילית לבית החולים "פוריה"). הם עזרו לארגון בעלייה לקרקע ואף בבניית בתים, אולם לאכזבתם הרבה נאמר להם בסוף העבודה: "אין לנו מקום בשבילכם, אנחנו מלאים". בני הזוג, אשר עמדו חסרי כול, ללא קורת גג מעל ראשם, התייעצו עם מיכאל חזני, אשר היה האחראי על ההתיישבות מטעם ה"פועל המזרחי", והוא נתן להם לירה על מנת שיוכלו בינתיים לכלכל את עצמם ולארגן גרעין חדש. בשלב זה הודיעו להם שלושה אנשים נוספים: חנוך שלוס, נתנזון וזאב, כי ירצו להצטרף אליהם אם וכאשר יצליחו בייסוד הגרעין. צוריאל רתם חברים נוספים מעברו אל רעיון הגרעין ההתיישבותי וכך עברה הקבוצה לכפר גדעון, שם קיבלו רפתות ריקות למגורים והתחילו בחיים עצמאיים כארגון, שמאוחר יותר נקרא ארגון "מצפה הגליל". עלייתו של הארגון לגליל לבנק אנגלו-פלשתינה היו כ- 2000 דונם אדמות פלחה וכ- 600 דונם מטעי זיתים נושאי פרי, שלא היו מעובדים בגליל התחתון ליד סג'רה. חזני שכנע את בנק אפ"ק, כי הוא מסוגל לארגן קבוצה, אשר תטפל באדמות הבנק בגליל התחתון כך הוחלט, שהקבוצה תעלה לסג'רה לעבד את האדמות, תוך מחשבה ש"אולי תצא מזה התייישבות". הקבוצה עלתה לסג'רה בסוף שנת 1939 ונמסר להם החאן התחתון למגורים. החאן היה חדר גדול שהפך להיות מטבח וחדר אוכל. את הרפת שניקו הפכו למגורים. לזוג צוריאל ייחדו חדר מיוחד על ידי בד יוטה, ואילו יתר הרווקים (10- 15) גרו בחדר ה"גדול". הבנק עזר לארגון בהלוואה גדולה למימון רכישת 5 זוגות פרדות עם הכלים החקלאיים הנלווים (עגלות, מחרשות, משדדות, מגובים, מכבש וכו') והון חוזר לקניית זרעים וזבלים. בתחילה עלו שישה חברים ראשונים, שרק אחד מהם ששמו אברהם פליישמן הבין בחקלאות והדריך את המתיישבים החדשים. יתר הקבוצה נשארה בכפר גדעון והצטרפה מאוחר יותר. האדמה הייתה מלאה קוצים. מקורות המים היו בארות בהרים, אשר אזלו כעבור מספר חודשים והיו זמנים שבהם היה צריך להוביל מים בחביות מ"כדורי", מה שגרם לכך שהשדות לא הושקו. בהמשך הצטרפו לקבוצה משפחות נוספות. אלו גרו בבתים של איכרי המושבה סג'רה אשר ברחו מהמקום בעקבות מאורעות 1939.    חצי שנה לאחר שהגיעו לסג'רה (1940) עברה הקבוצה לחוות השומר השוכנת צפונית-מערבית למושבה. החווה נמסרה לארגון על ידי בנק אפ"ק. חווה זו הוקמה בשנת 1899 ושימשה במשך יותר מ-20 שנה כמרכז להכשרה לחקלאות של פועלים. החווה נעזבה בראשית שנות ה-20. תושבי הכפר הערבי סג'רה השתלטו במשך כ-15 שנה על קומות הקרקע של הבניינים והפכום לדירי צאן. עבודתם הראשונה של החברים הייתה פינוי זבל מהקומות התחתונות, שיפוץ וסיוד. לצורך ביצוע עבודות שיקום אלה קיבלו, בתיווכו של החבר חזני, מענק מהבנק. בשנת 1942 הצטרפו אל קבוצת "מצפה הגליל" שנים עשר חברים, חברי קבוצת "ביכורים", אשר חיו קודם לכן ביבנאל. החווה מנתה סך הכול כ-30 חברים, אשר היוו את "עמוד השדרה" העיקרי של מצפה גליל במשך כעשר שנות קיומה בחוות סג'רה. במלחמת העצמאות, למושבה סג'רה נודעה חשיבות ביטחונית ממדרגה ראשונה. המושבה עצמה לא ניתנת להגנה, בגלל מיקומה בתחתיתה של בקעה קטנה, ובין רכסי גבעות, שהקיפו אותה משלושת צידיה. הצד הרביעי היה פתוח למזרח, אל כביש מסקנה (גולני)- כפר תבור. ביום 19 ביולי 1948 עם הכרזת ההפוגה השנייה תמה המלחמה על סג'רה, נזק רב נגרם לרכוש איכרי סג'רה ולרכוש מצפה גליל. בשנת 1949 עזבו מתיישבי "מצפה הגליל" את החווה בסג'רה והקימו את מושב "שדה אילן" מזרחית לסג'רה.