ציפורה קן ויצחק צוריאל (המלבורג לשעבר) נולדו בהולנד. ציפורה נולדה בעיירה קופורדן ויצחק נולד בעיר אמספורט. להוריו של יצחק היתה חנות גדולה לרהיטים, ולהוריה של ציפורה היתה חנות לחומרי בניין.
היחס ליהודים היה טוב. ציפורה למדה תפירה ויצחק למד נגרות. שניהם ספגו את ערכי היהדות בביתם.
הם נפגשו בהכשרה באמסטרדם, היתה זו תנועה דתית בשם "דת וארץ" שהכינה את החברים בה לעלות לארץ ישראל. ציפורה למדה חקלאות ומשק בית ויצחק עסק בנגרות.
יצחק וציפורה התארסו בהכשרה. כשהגיעו סוף סוף הסרטיפיקטים (הרשיונות לעליה לארץ) הם נישאו ובשנת 1939 עלו לארץ ישראל.
ציפורה צוריאל ז"ל
יצחק צוריאל ז"ל
ההורים, משני הצדדים, ואחותו של יצחק נשארו בהולנד וניספו בשואה.
אחיה של ציפורה, יצחק קן, שרד את השואה, הסתתר וברח עד שלבסוף הגיע לארץ והתיישב בקיבוץ דברת. יצחק וציפורה התיישבו תחילה בכפר ידידיה, שם עבדו בפרדס ומשם עברו למושב "הזורעים" בתקווה להצטרף אליהם. הם עזרו בהקמת היישוב בשיטת "חומה ומגדל" אך נאלצו לעזוב כי נאמר להם שאין מקום עבורם ביישוב
יחד עם עוד חברים שהכירו, ביניהם גם ראובן הקר, עזבו לכפר גדעון ומשם לסג'רה, שם התיישבו בבתים נטושים, ומסג'רה עברו לחוות השומר.
החיים בחוות השומר היו בתחילה ב"קומונה" ולאחר זמן מה פרטים יותר. היו רווקים, נוספו משפחות ואז פרצה מלחמת השחרור. יצחק שירת במשטרת המנדט משנת 1941 ואחרי כן כנוטר עד שנת 1948. לא רק יצחק היה פעיל המלחמה, ציפורה עברה קורס מזורז לחובשות והיתה לחובשת וכך שניהם עסקו בהישרדות. בינתיים נולדו להם ארבעה ילדים (אחת מהם נפטרה). בשלב מסויים, הנשים והילדים עזבו לשדה יעקב, למקום מוגן יותר בזמן המלחמה. חלומם הגדול היה לייסד ולהתיישב במקום שנקרא "מצפה הגליל" - לימים "שדה אילן".
בשנת 1949, ייסדו את מושב שדה אילן, יצחק היה מנהל חשבונות וציפורה חובשת מקומית. סיסמתם היתה "תורה ועבודה".
הבית שקיבלו היה בן שני חדרים, מטבח בחוץ, במקום שהיה אמור להיות רפת, ושירותים היו במעין ריבוע קטן מעץ, כמובן גם מחוץ לבית.
חשמל, לא היה, לימים נוסף מקרר קטן, שהביאו לו קרח מטבריה ב"אוטו-קרח", בישלו על פרימוס, הדליקו אור במנורת נפט, כבישים לא היו, ולא פעם נשאר המגף בבוץ כשהרגל מהלכת ללא מגף. מצרכים קנו בצרכניה, ירקות ופירות היו רק ביום חמישי וכמובן שכולם עטו על הצרכניה לקנות סחורה. בשנים הראשונות שילמו בצרכניה ב"פתקאות" ואחרי כן עברו למזומנים או ל"רשימות" למיניהן.
במושב הוקם בית כנסת ובית ספר עד כיתה ד', אחרי כן נסעו ללמוד בעפולה ומאוחר יותר בקיבוץ לביא. ציפורה היתה שנים רבות חובשת במושב ואחר כך התנדבה בבית אבות בעפולה. יצחק עבד שנים רבות כמנהל חשבונות בקופת חולים בטבריה וכשיצא לפנסיה, היה מעורב במשק ונהנה מאוד. בשלבמסוים למד ערבית, קרא ונהנה מהחיים, הילדים, הנכדים ומכל הסובב אותו.
יצחק וציפורה
יצחק וציפורה מאוד אהבו את המושב והיו גאים בו עד יומם האחרון. הם שמרו על קשר במיוחד עם המשפחות הוותיקות. הם נהנו מהקמת משפחה לתפארת, משפחת צוריאל, הילדים, הנכדים והנינים.
