|
"הרבה מאוד שנים לא היה לי שום זיכרון שקשור לאמא והעליה ארצה עד שאזרתי אומץ לשאול ואז התברר שהיא חלתה מאוד במחלת ים באוניה ושכבה במיטה במשך כל ההפלגה ארצה. הגענו ארצה ובמקום להתמקם במעברה שנשלחנו אליה, הגענו לישוב מגדיאל בעקבות אחיו של אבי שגר שם.
לאבי היה חלום לעלות ארצה ולהיות חקלאי בארץ. את החלק הראשון הוא הגשים והשני היה בתהליך הגשמה. היינו אמורים לעבור לגור במושב טירת יהודה, אך יום יומיים לפני ההעברה נכנסו פציון למושב. אמי נתקפה פחד וסרבה לעבור וכך נשארנו במגדיאל.
לשדה אילן הגענו בעקבות משה שטרול שהיה בן העירה של אבי. הוא כבר גר בשדה אילן ופשוט חיפש מכרים שהיה בטוח שיצליח לשכנע אותם לעבור להתיישבות העובדת, וכך הגענו לשדה אילן.
גם אז, כמו היום, היתה וועדת קבלה בשדה אילן אבל היה לה קריטריונים שונים. אחד מהם היה לעבוד פיזית במשקים של חברים ותיקים כחודשיים והם יקבעו האם אבי חקלאי ומתאים להתקבל למושב. לאחר מכן היתה הצבעה ובפה אחד התקבלנו למושב. קיבלנו את הבית האחרון במושב, של אותם ימים, חדר וחצי מוקף קוצים בגובה 4 מטרים.
אבי למד נגרות בחוץ לארץ ומסתבר שמקצוע זה עזר לו מאוד להסתדר בחיים וכדי להתפרנס התחיל מיד לעבוד בבנית גגות בישובי הסביבה: מנחמיה וקיבוץ לביא ואמי עבדה במשק הקטן, שתי פרות שהסוכנות נתנה ו1/2 פרדה ועגלה. כך בעצם התחיל להתהוות משק החלב של הורי שעד היום קיים. אחי הצעיר שנולד בארץ ממשיך דרכם במשק.
אבי היה איש מאוד דומיננטי, עסק בעינייני ציבור והיה הרבה שנים בוועד המושב.
גם מבחינה רוחנית ודתית, שימש כגבאי ושליח ציבור, היה הולך לתפילות שחרית מנחה וערבית בקור ובחום והקפיד להגיע לתפילות עד יומו האחרון.
|
2.jpg)
2.jpg)