בשנת 1938 עם כניסתו של היטלר לאוסטריה, ריכזו אנשי הסוכנות את יהודי "7 קהילות" שבוינה, ועשו מאמץ רב להוציאם מאוסטריה. 
ראובן הגיע לארץ מצויד בתעודות מזויפות, גם שמו הוחלף מיעקב לראובן.
את דרכו לארץ עשה ראובן על אניית בהמות ולאחר 3 שבועות של מסע מייגע הגיע לחופי הארץ.
עם בואו מצא עבודה בפרדסים של נתניה, משם עבר למושב הזורעים שליד הכנרת והצטרף לגרעין שהשתקע "בחוות השומר" שבס'גרה.
המקום הותקף פעמים רבות על ידי השכנים הערביים והיה צורך לאבטח את המקום.
בשנת 1940 הגיעה גרטה לארץ באניית מעפילים צפופה.
האניה נתפסה על ידי הבריטים במעבר הדרדנלים ואחרי המתנה של כשבועיים הועברו למחנה "עתלית".

גרטה (לבית גלס) עברה למושב "הזורעים", שם הצטרפה אל שני אחיה שעלו לפניה.
בשנת 1942 הכירו ראובן וגרטה ונישאו.
ראובן (הוא ינה, שנקרא כך בפי אשתו) ירד עם מספר חברים להקים את המושב הדתי "שדה אילן".
כאן נולדו שלושת ילדיהם: חיים, אלי ותהילה.

בין עבודה במשק להקמת המושב היו לראובן תחביבים וביניהם לשחק כדורגל (כן, גם שימש כחלוץ מרכזי בנבחרת הקצינים הבריטים ששירתו בעפולה). 
ראובן גם עסק בהדרכת חקלאים ביישובי בית שאן, התנדב בחברת קדישא של המושב ובאחרית ימיו ניהל את מחסן התערובת של מושב שדה אילן.
בשדה אילן גרה גם משפחתה של חדוה (אחותו הקטנה) ובעלה שלמה אשר והקשר ביניהם היה מאד מיוחד.בערוב ימיהם חלו וראובן טיפל במסירות אין קץ בגרטה.
הם אהבו לארח בביתם את הילדים ואת הנכדים.

ת.נ.צ.ב.ה

ליקטו: זיוית לבית הקר ותהילה לבית הקר