איצו נולד בשנת 1928 בעיר מאקו שבהונגריה. הקהילה היהודית מנתה 2400 יהודים. המשפחה מנתה 13 נפשות. פרנסת המשפחה הייתה ממסחר בצל. הבית תמיד היה פתוח לעניים ונצרכים. במלחמת העולם השנייה נלקח מאביו רישיון לעסוק במסחר והפרנסה הייתה בדוחק.
איצו הספיק לסיים את לימודי בית ספר העממי ובשנת 1944 אספו את כל היהודים לגטו בעיר סגד. לאחר שבועיים חלק מהיהודים נלקחו לאושוויץ, וחלק למחנות עבודה באוסטריה.
לאיצו היה "מזל" והוא נשלח עם עוד 200 יהודים למחנה עבודה שם עבד בעבודות דחק פינוי בתים שנהרסו בהפצצות ובניית כבישים וכן קבר את המתים שמתו בהפגזות בזמן המלחמה.
באפריל 1945 השתחררו מהמחנות. לאחר חמישה חודשים יצא איצו מהונגריה בכוונה לעלות לא"י אך הדרך התארכה לשנתיים. בשנתיים אלו עבר "הכשרה" בצכיה, אוסטריה, איטליה, כהכנה לעליה לא"י.
באפריל 1948 הגיע לארץ ומיד גויס לצבא. שירת בחטיבת גולני בגדוד 14, השתתף בקרבות בסג'רה, מול כפר יחזקאל, בית שאן, על יד ג'נין ואף באילת.
בספטמבר 1949 השתחרר מהצבא ובשנת 1950 הגיע לשדה אילן ועסק בעבודות שונות: סלילת כבישים, סיקול אבנים והנחת קווי מים משדה אילן ליבניאל.
אירן נולדה בשנת 1927 בכפר קטן ששמו קישארמאש שברומניה ההורים עסקו במסחר. הייתה להם חנות לטקסטיל. הקהילה היהודית מנתה 30 משפחות יהודיות לפני המלחמה. בכפר היה בית כנסת. ההורים היו מאד דתיים והקפידו על מצווה קלה כחמורה. ההורים דיברו הונגרית והילדים דיברו רומנית.
זכורים במיוחד לאירן הכרוב והקולורבי הממולאים שאמה הכינה.
היחסים עם השלטונות היו טובים וגם עם השכנים הגויים ואף היו לאירן חברות גויות שאיתן למדה בבית הספר בימי ראשון. האחים הספיקו לרכוש השכלה, האח למד באוניברסיטה הנדסה ואחות למדה ספרות. אירן הספיקה לסיים את בית ספר היסודי ולא יכלה להמשיך ללמוד בתיכון מאחר והרומנים לא הרשו ליהודים להמשיך ללמוד.
כאשר הייתה בת 13 פרצה המלחמה והרומנים הגלו את המשפחה לטורדה שם גרו כולם בחדר אחד עד סוף המלחמה, לאחר המלחמה חזרו לכפר.
בגיל 22 עלתה לארץ באוניה וגרה אצל דודתה ועבדה כתופרת.
איצו ואירן הכירו בעזרת בת דודתה של אירן וכשהתחתנו, בשנת 1954, עברו לגור בשדה אילן. במשך השנים הקים משק חי פרות ותרנגולות ואף אירן עזרה בעבודת המשק. במשך 17 שנים היה מרכז משק בעבודה זו היה אחראי על הפלחה על המים ושאר ענייני המושב.
נולדו להם שלושה ילדים, בת בכורה - תמי ותאומים - אריה ומירה. היה מאוד קשה לגדל אותם כי לא היו מספיק בגדים ולא היה מספיק אוכל.
הבית היה בנוי משני חדרים ומצופה בזפת, השירותים היו במבנה עץ בחוץ וגם המטבח היה בנפרד ואם הייתה רוח לא יכלה לבשל בו ונאלצה לבשל באחד החדרים. מקרר ישן קיבלו מדודה של איצו, וקניות ערכו בצרכנייה שהייתה פתוחה בימי שני וחמישי.
בשנת 1956 שירת במלחמת סיני כחובש בגבול ירדן סוריה, ובשנת 1967 שירת במלחמת ששת הימים בתור חובש במפקדת חטיבה 3.
כשהיה בן 45 קיבל את תפקיד הרב"ש של שדה אילן בתפקיד זה שירת 8 שנים ולאחר מלחמת יוה"כ שוחרר מהצבא.
איצו המשיך לפתח ולעבוד במשק עד היום בו חלה ונפטר ב-י"ב בתמוז תשס"ד.
אירן: "ברוך ה' אני מאושרת ומרוצה ממה שהשגתי- יש לי בית יפה ושלושה ילדים טובים שהם היו החלום שלי שהושג במלואו, ואף זכיתי לראות נכדים".
"לדור הצעיר אני אומרת להיות סבלניים ולהיות מאושרים במה שיש להם".
.jpg)
.jpg)